עמוס פדלון נ. מדינת ישראל 

בבית המשפט העליון

רע"פ  6866/08

בפני:  
 כבוד השופט ס' ג'ובראן
 
המבקש:
 עמוס פדלון
 

 נ  ג  ד
 
המשיבה:
 מדינת ישראל
                                      

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.7.08 בע"פ 3046/08 שניתן על-ידי כבוד השופטים: ש' ברלינר – סג"נ, י' גריל – סג"נ וב' בר-זיו
 
בשם המבקש:
 עו"ד דורון נוי
בשם המשיבה:
 עו"ד בת עמי ברוט
 

החלטה
 
           המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בחדרה (ת.פ 2603/04) בגין עבירה של הסגת גבול כדי לעבור עבירה, לפי סעיף 447(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין; עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 335(א)(1) ו-333 לחוק העונשין; ועבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

           על פי המתואר בכתב האישום, שנתיים עובר למועד הגשת האישום איילה כספי (להלן: המתלוננת) הייתה בת זוגו של המבקש ולהם שני ילדים משותפים. נטען כי בתאריך 26.7.2004 לפנות בוקר, בסמוך לשעה 01:30, בביתה של המתלוננת (להלן: הקרוואן) במושב מאור, הסיג הנאשם גבול כדי לעבור עבירה תוך כדי שהוא נושא בסכין יפנית, כך שקרע את חלון הקרוואן ונכנס לתוכו. במעשיו אלו הפר המבקש צו הגנה שניתן נגדו בבית משפט ביום 9.9.2003 (פ 5392/02) שאסר עליו, בין היתר, להיכנס לדירת המתלוננת או להימצא בקרבתה. עוד נטען כי בהמשך חבל המבקש חבלה חמורה באמיר פרלמן (להלן: המתלונן) אשר שהה באותה עת בביתה של המתלוננת, כך שחתך אותו בפניו בלחי השמאלית באמצעות הסכין היפנית. כתוצאה מהדקירה פונה המתלונן באמבולנס ונזקק לטיפול רפואי בבית חולים.

           ביום 20.5.2007 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת פ' ארגמן) את המבקש העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום בקובעו כי הוא מעדיף את גרסתה של המתלוננת על פני גרסת המבקש, קביעה שהתבססה על מהימנות ואמינות גרסתה של המתלוננת. בית המשפט דחה את טענות המבקש כי מדובר בניסיון של המתלוננת להעליל עליו. כתמיכה לגרסתה של המתלוננת עמדו עדותו של המתלונן ועדותו של בנה של המתלוננת. עוד קבע בית המשפט כי הפגמים והמחדלים בחקירה שטען להם המבקש חלקם אינם מקובלים, חלקם אין להם משקל במכלול הראיות וחלקם הגם שאכן קיימים אינם משמעותיים כאשר בוחנים את הראיות שהוגשו. בית המשפט שוכנע כי הוכח מעבר לספק סביר כי התקיימו יסודות העבירות שיוחסו למבקש בכתב האישום.

           ביום 7.1.2008 גזר בית המשפט על המבקש 24 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג אלימות גופנית או מילולית שעונשה שנתיים מאסר ומעלה וכן עבירה בניגוד לסעיף 186(א) לחוק העונשין וכן פיצוי למתלוננת ולמתלונן בסך 5,000 ש"ח לכל אחד מהם. בית המשפט עמד על המסוכנות הנשקפת מהמבקש ועברו הפלילי שכולל עבירות סמים ואלימות, אולם מאידך התחשב בעובדה כי העבירות בוצעו בשנת 2004 וכי המבקש נמצא במעצר בית מלא מזה למעלה משנה.

           על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 3046/08).

           בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: ש' ברלינר – סג"נ, י' גריל – סג"נ והשופטת ב' בר-זיו) דחה בפסק דינו מיום 20.7.2008 את הערעור בקובעו כי לא שוכנע שקיימת הצדקה במקרה שלפניו לסטות מההלכה לפיה אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בקביעותיה העובדתיות ובממצאים שבמהימנות של הערכאה הדיונית, ועל כן מאמץ הוא את קביעתו של בית משפט השלום בדבר אמינות עדותה של המתלוננת ובדבר קבלת עדויותיהם של המתלונן ובנה של המתלוננת כמחזקות את עדותה. בית המשפט אף אימץ את קביעותיו של בית משפט השלום בכל הנוגע לזמן התרחשות האירוע, חרף טענותיו של המבקש.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה מעלה המבקש מספר טענות באשר לקביעות המהימנות ולקביעות העובדתיות של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. תחילה טוען הוא לסתירות בעדותה של המתלוננת וכן סתירות בין עדותה לבין עדויותיהם של בנה ושל המתלונן. שנית טוען הוא כי מפלט שיחות הטלפון הסלולארי שלו ניתן לדלות את חפותו, שכן הם מעלים ספק באשר לשעה המדויקת של התרחשות האירוע. כמו כן הוא מצביע של קיומו על מניע אפשרי להגשת התלונה. לחלופין העלה המבקש טיעונים כלפי חומרת גזר הדין. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע העונש שהוטל עליו.

           מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה)). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה.
 
          זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

           מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. בית משפט השלום קבע כי הוא מעדיף את גרסתה של המתלוננת כי על פני גרסת המבקש. בית המשפט המחוזי שקל את הטענות אותן מעלה המבקש בבקשה זו, אולם בחר לדחותן; לרבות הטענה לקיומן של סתירות בעדות המתלוננת אשר טען להן המבקש והטענה כי ישנו ספק בשאלת זמן התרחשות האירוע נשוא תיק זה. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט בשיבתו כערכאת ערעור אינו נוטה להתערב בממצאי מהימנות אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). המבקש לא הראה טעם לכך שיש לסטות מקביעות אלו ולא מצאתי כי מקרה זה מנוי על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאים. משכך, לא מצאתי לנכון להתערב בהרשעתו של המבקש על ידי בית משפט השלום.

           זאת ועוד, באשר לבקשת רשות הערעור על חומרת העונש, המבקש הורשע בעבירות חמורות מאוד. העונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים למקרה דנן, לרבות חומרת העבירות שביצע ועברו הפלילי. עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מלמד שהוא נימק את מסקנותיו כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת, וממילא מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע.

           המבקש יתייצב לשם תחילת ריצוי עונשו ביום 29.8.2008 לא יאוחר משעה 9:00 במזכירות מדור ערעורים של בית המשפט המחוזי בחיפה.

           ניתנה היום, י"ב באב התשס"ח (13.8.2008).